• תיאטרון חיפה מארח
• מופעי מוסיקה

תזמורת המהפכה ביצירה לתזמורת בתנועה מאת רועי אופנהיים וזהר שרון – "מצבי רוח"

יצירה מקורית לתזמורת שנקודת ההתחלה שלה בשופן ונקודת היציאה ברדיוהד

לראשונה נגני התזמורת מנגנים מופע שלם לש יצירה מקורית ללא תווים וללא שרביט המנצחים

התנועה המוזיקלית מקבלת לבוש חזותי דרך הקרנות וידאו ארט ותאורה והגברה דרך תנועה בימתית של הנגנים תוך כדי נגינה

“I am less interested in how people move, but in what moves them”
(Pina Bausch)

תזמורת המהפכה - מגופי המוסיקה הצעירים והנועזים הפועלים כיום בארץ בניהולם האומנותי של רועי אופנהיים וזהר שרון – מעלה מופע חדשני נוסף במסגרת סדרת המהפכה באופרה הישראלית והפעם: יצירה לתזמורת בתנועה - "מצבי רוח" – שתועלה בבכורה ב– 11.6 בשעה 21:00.

היצירה "מצבי רוח" היא מסע מוזיקלי-תנועתי-בימתי אשר בבסיסו שאלה אודות חווית ההאזנה למוזיקה - אילו יכולנו להתבונן בתודעה שלנו בזמן האזנה למוזיקה, מה היינו רואים? במה היינו צופים?
אנסמבל כלי-הקשת מנגן תוך כדי תנועה על הבמה וללא תווים, סדרה של מטמורפוזות מוזיקליות מקוריות שהולחנו על ידי המלחין זהר שרון. המטמורפוזות הללו הן "עולמות" השואבים את השראתם מהמוטיבים המוזיקליים הבולטים של הפרלוד של שופן. כל אחת מהמטמורפוזות מאופיינת בהלך רוח מוזיקלי מובהק אחר (איטי ומלנכולי, מהיר ועליז, נמרץ ועצבני וכו') ובהרכב ייחודי מתוך האנסמבל (רביעיית כלי-קשת, סולו קונטרבס בליווי תזמורת, טריו כנרים ועוד).

בין המטמורפוזות המקוריות שזורות "מטמורפוזות" נוספות שהן עיבודים מקוריים לקטעי מוזיקה מתוך הקאנון המערבי הפופולרי המתכתבות עם הפרלוד של שופן, ביניהן: הפרלוד לפסנתר במי מינור מאת יוהאן סבסטיאן באך בעיבוד לקונטרבס סולו, סטנדרט הבוסה-נובה "How Insensitive" של המלחין אנטוניו קרלוס ז'ובים בעיבוד לשני צ'לי והשיר "Exit Music" של להקת רדיוהד בעיבוד לתזמורת ואלקטרוניקה.

הלך הרוח המוזיקלי הייחודי של כל מטמורפוזה נמצא בדיאלוג מתמיד עם התנועה הבימתית של הנגנים. התנועתיות מהווה לעיתים "מגבר" לתנועה המוזיקלית, לעיתים השלמה וחיזוק של הלך הרוח המוזיקלי באמצעות דימוי תנועתי, ולעיתים נמצאת איתה בקונפליקט ויוצרת היבט פרשני. על עבודת עיצוב התנועה של המופע אמון מעצב התנועה אריאל וולף.

ההתרחשות המוזיקלית-תנועתית של הנגנים מתרחשת בחלל ריק מתפאורה, הלובש בכל קטע מראה חזותי אחר ומופשט באמצעות שילוב של הקרנת וידאו של מעצב ובמאי הוידאו ארט יואב כהן ותאורה של מעצבת התאורה קרן גרנק. התמונה החזותית-בימתית נמצאת גם היא, כמו המוזיקה והנגנים, בשינוי ותנועה מתמידים בהתאם לשינויים החלים בהלכי הרוח.

המסך, שבתחילת המופע משמש כאובייקט עם תכלית ברורה של ייצוג, הופך למאזין-צופה המעביר ביקורת על-כך שההתרחשות הבימתית אינה מאפשרת לו "להבין" את המתרחש, לתרגם אותה בכליו המילוליים. המסך במופע זה הוא ה"סדק" בבמה הנחשפת כ"כלא שקוף של מטאפורות", סדק בימתי שנפער ומתרחב, ומגלם את התשוקה של הקהל לתרגום.

צילום: אפרת מזור